<h1>תשובות חכמי פרובינציא הוספות סימן נ"ב</h1>
<h2>דף מג:</h2>
כתב בעל המכתם. אחד הנוטע ואחד המרכיב, פי' מרכיב אילן באילן הרכבת היתר כגון מין במינו, עלתה לו שנה, פי' לענין ערלה, ומותר לקיימן בשביעית, פי' ואם היה בעת הנטיעה ההיא ערב שביעית מותר לקיימן בשביעית שעדיין לא נכנסו ל' יום של תוספת שביעית, וקשיא דהכא משמע דמרכי' חייב בערלה ובסיפרי [קדושים פרשתא ג' ה"ב] גרסי' ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ונטעתם פרט למרכיב ולמבריך, ותו איכא למיפרך האי מרכיב היכי דמי אי ילדה בזקנה הא קימ' לן ילדה שסבכה בזקנה בטלה אי ילדה בילדה הא אזלינן בתר ילדה ראשונה, כדמוכח בסוטה פ' משוח מלחמה [מ"ג ע"ב], דבעי האי הרכבת היתר היכי דמי דנהדר עלה מעורכי מלחמה אי ילדה בזקנה הא בטלה אי ילדה בילדה הא בעי מהדר משום ילדה ראשונה ואוקימנא לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעה לקמייתא לסייג ולקורות דפטור מן הערלה, דכיון דלא שני ליה לעולם ילדה בילדה וכגון דקמייתא הוא ליה תרתי שני כדארכבה להאיך בהדה דלסוף שתא אז נפקא לא בעי למיהדר אקמייתא והדר אבתרייתא, ש"מ דילדה בילדה נמי לעולם בטלה בקמיית', הילכ' היכי אשכחן דמשום הרכבה ליחייב בערלה, ואיכא למימ' דמשכחת לה נמי כדאוקימנ' לההיא דהתם לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעה לקמייתא לסייג ולקורות דמשום קמייתא ליכא חיוב ערלה אלא משום בתרייתא, והתם בסוטה מפר' טעמ' אמאי לא בטלה לגבה למפטר מערלה כי היכי דבטלה כי סבכה בזקנה דהא בתרוייהו ליכא חיוב ערלה בקמייתא, מ"מ קושיין דסיפרי לא אתרצא שפיר דהא לא אשכח מרכיב דחייב בערלה, אך הרב בעל השלמה אוקמא לההיא דספרי בילדה עם ילדה וכגון דקמייתא נטעה לפירות ומבריך כגון שלא נפסקה הברכה מן העקר, מיהו לפי מה שכת' הר"ם ז"ל מצי לתריצינהו לכלהו, שאם יתלוש אדם בד אחד מן האילן וילך ויתקעהו בבטן אילן אחר כדרך שהגננים עושין, שקורין אימפבט, אותה ההרכבה הואיל ומבד תלוש עשאוה חייב בערלה כל פרי היוצא מן הבד ההוא, אבל אם יסבך אילן מחובר שהוא ילד, כלומ' פחות מג' שנים, עם אילן זקן וקושרו ומלקיחו עמו עד שידבקו שניהם ונעשין גוף אחד, כמו שעושין גם כן תמיד, על זה הוא שאמרו ילדה שסבכה בזקנה, וזהו הראוי לקרות ילד לא הבד החתוך מאילן אחר שאין נופל בו לא ילד ולא זקן, וזהו דעת הר"ם ז"ל, ומבריך הוא לשון [בראשית כ"ד] ויברך, שמבריך הגפן בארץ ומכסהו עפר על אמצעיתו וראשי העלין יוצאין וכן בעקרו נראה על הארץ וכשנלקט אמצעיתו בארץ סמוך לעקרה, ונמצא שגפן אחד יפרד לשלשה ראשים, ופירות זה הגפן שנלקטה חייבין בערלה אחר שנפסקה לצד עקרה, ומונה לה משעה שנפסקה, ואע"פ שכבר נשרשה זה כמה, ועל מבריך זה אמרו כאן שחייב בערלה, אבל כי אמרינן בסיפרי דמבריך פטור איירי קודם שנפסקה, וכן כת' הרב בעל ההשלמה ז"ל, וכן הוא במסכת ערלה [פ"א מ"ה].
